אתגרים ייחודיים לעסקים של אדם אחד

לפי הדו״ח התקופתי של משרד הכלכלה והתעשייה, נכון לשנת 2023 56% מכלל העסקים בישראל היו עסקים של אדם אחד. החברות הגדולות ביותר במשק מהוות פחות מאחוז אחד מכלל העסקים בישראל; הכלכלה הישראלית מושתתת ברובה על עסקים לא גדולים, לא בינוניים, ואפילו לא קטנים, אלא על עסקים של אדם אחד - כמו העסק שלך.

על פניו, כל עסק חותר להיות רווחי, למכור מוצרים או שירותים, להכניס יותר כסף ממה שהוא מוציא, ולהגשים מטרה עסקית. עד כאן, אין הבדל בין עסק כמו שלך לארגונים של עשרות, מאות או אלפי עובדים. אבל ההבדלים לחלוטין קיימים - גם ברמת ההתנהלות היומיומית, ואפילו במוטיבציה לפתוח את העסק. 

אנשים שמנהלים עסק של אדם אחד נוהגים להתנצל כל הזמן, אפילו בפני עצמם, על מה שהם עושים לא נכון: על השיווק שהם לא מספיקים לעשות, הפניות שלוקח להם זמן לחזור אליהן, הטעויות שקורות בגלל לחץ או בלת״מים. האמת היא שהרבה בעלי עסקים עושים מעל ומעבר במסגרת מגבלות הזמן והיכולת שלהם.

המאמר הזה נכתב עבורכם: בעלי עסק של אדם אחד, שעסוקים בהלקאה עצמית על כל מה שאתם לא מספיקים וכל מה שאתם לא עושים מספיק טוב ביחס לעסקים הגדולים שאתם מנסים להתחרות בהם. חשוב לי לשקף לכם את האתגרים האדירים שאתם מתמודדים איתם, כדי שתבינו שאתם כבר עושים מעל ומעבר. וכן, אפשר תמיד להשתפר ולהתייעל (בשביל זה אני כאן!) אבל את רגשי האשמה וההלקאה העצמית, אנא מכם, שחררו.

אז מה מיוחד בעסקים של אדם אחד, ואיזה אתגרים יחודיים לעסקים כאלה? 

אי-ודאות כלכלית (אבל על סטרואידים)

כל עסק פועל בתנאי אי-ודאות, אבל בעסק של אדם אחד לא קיימים מנגנוני הגנה שיש בחברות - למשל מחלקת כספים, שמכינה תכנית מגירה פיננסית ליום סגריר, או קו אשראי פתוח מהבנק. עסקים של אדם אחד מנוהלים על ידי אנשים שאין להם ידע בניהול פיננסי, או ניהול בכלל, ורובינו בכלל לא יודעים מה אנחנו לא יודעים על התנהלות פיננסית נכונה. לכן אי-ודאות כלכלית היא אקוטית במיוחד אצל עסקים של אדם אחד - אפילו אירוע טריוויאלי כמו לקוח שמעכב תשלום או מבצע שלא תוכנן נכון יכול להפיל עסק כמו שלך לבור כלכלי.

התבודדות שהופכת לבדידות: המחיר הנפשי של עסק קטן

אנשים שמנהלים עסק של אדם אחד בדרך כלל בחרו בזה מלכתחילה מפני שהם אוהבים להיות לבד, במרחב הפרטי שלהם, ובקצב שלהם. אבל גם מי שאוהבים להתבודד מרגישים לפעמים בדידות — כשהלבד הוא כבר לא בחירה, ואנחנו רוצים לחלוק עם עוד אנשים את הרגשות שעולים בנו אחרי שחווינו הצלחה, התגברנו על אתגר או התמודדנו עם כישלון נקודתי — ואין עם מי. ניהול עסק של אדם אחד יכול להיות מאד מתגמל מבחינת הגשמה עצמית - אבל המחיר הנפשי של הבדידות יכול להיות קשוח לאורך זמן.

קבלת החלטות שהופכת למצוקת החלטות

כשמנהלים עסק לבד, אנחנו אחראים לקבל את כל ההחלטות. העניין הוא שאנחנו מקבלים ממש המון החלטות. גוגל טוען שאנחנו מקבלים כל יום 35,000 החלטות; לא מצאתי סימוכין למספר המכובד הזה, אבל גם אם מדובר רק בכמה מאות, מדובר במאמץ קוגנטיבי לא מבוטל, כל יום מחדש, שיוצר את מה שפסיכולוגים מכנים ״מצוקת החלטות״ (“Decision Distress”): אי נוחות רגשית שאנחנו חווים בזמן קבלות החלטות, שיכולה להגיע עד כדי חרדה. בעסק של אדם אחד אין עם מי לחלוק את המאמץ, והתוצאה לעתים קרובות היא החלטות שמתקבלות בשלוף ומהבטן (או לא מתקבלות בכלל, ואז המציאות מחליטה במקומנו).

תקרת הזכוכית האמיתית של עסק קטן: לא חסר לך כסף, חסר לך זמן

לכל אדם יש עד 24 שעות ביממה להקדיש לעבודה שלו, מינוס הזמן שצריך כדי לישון ולנהל חיים אישיים. כל עובד נוסף מגדיל את תקרת שעות העבודה של ארגון, אבל בעסק של אדם אחד התקרה הזאת סופית. יותר מזה: בדרך כלל אנשים שפותחים עסק של אדם אחד עושים את זה כדי להשאיר לעצמם מספיק זמן פנוי להיות עם המשפחה או לטפח תחביב. בזמן הקצוב שנשאר לעסק צריך להספיק הכל: גם לעבוד במקצוע שלך וגם לעשות את כללללללל המסביב שלא נגמר אף פעם. 24 שעות ביממה פשוט לא מספיקות.

ג'אגלינג שלא נגמר: כשאדם אחד בעסק צריך לעשות הכל

בעסק של אדם אחד, כל התפקידים מתנקזים לאותו אדם: אתם מתחילים את היום באינסטגרם ומעלים סטורי (כי אין מחלקת שיווק), אחר כך עוברים על חשבוניות (כי אין מחלקת כספים) מתפנים סו״ס לפגוש לקוחות (ולעשות סוף סוף את העבודה האמיתית!) ואחרי זה אתם עוד צריכים לענות לווטסאפים מכל היום (כי אין מחלקת שירות לקוחות). הג׳אגלינג האינסופי הזה תמיד נגמר בכמה כדורים על הרצפה…

המאבק עם הפיג׳מה והכיור

מה יותר חשוב לנקות - את האינבוקס או את הכיור? כשעובדים מהבית קל להשאב לערמות הכביסה, הכלים ולסידורים מהסוג שזמין רק בשעות העבודה. לא פשוט להגדיר מתי זה זמן עבודה ומתי זמן בית, וכשמגיעים לערב בפיג׳מה, לפעמים קשה לשכנע אפילו את עצמכם שיש מאחוריכם יום עבודה פרודוקטיבי.

עצות עסקיות שתפורות למידה הלא נכונה

בעיני משרד הכלכלה, העסק שלך שייך לאותה קטגוריה עם עסקים שמעסיקים עד 100 עובדים ומגלגלים בממוצע מחזור גדול פי 40 משלך. התפיסה שמתייחסת לעסקים בסדרי גודל שונים לחלוטין כמקשה אחת מובילה לעיתים לעצות עסקיות (למשל בנושא שיווק) שמתבססות על הנחות מוצא שפשוט לא רלוונטיות לעסק של אדם אחד — ולכן גם לא עובדות.

האנשים שלא מבינים למה נכנסת להרפתקה הזאת

זה אולי האתגר הכי קשוח: אנשים שלא מצליחים להבין את המוטיבציה לפתוח עסק שלא נמצא על המסלול לצמיחה מואצת. הרבה עסקים של אדם אחד בכלל לא רוצים להתרחב, לגייס עובדים ולגלגל מליונים; לעתים קרובות כל מה שחשוב לנו זה להגיע לרווחיות יציבה שתאפשר לחיות בנוחות. מבחוץ, זה עשוי להראות כמו יעד שלא שווה את הטרחה להשיג אותו; ואין תחושה מורידה יותר מאנשים שתוהים בקול רם למה לנו בכלל לנהל את העסק הזה - במיוחד אם מדובר במי שפנינו אליהם ליעוץ מקצועי.

אם אנחנו מבינים שיש קשיים בילט אין מעצם הבחירה לנהל עסק של אדם אחד, אפשר להפסיק לכעוס על עצמנו ולחשוב שכל הבעיות הן בגלל שעשינו משהו לא נכון.

---

כשהחלטתי להתחיל ללוות עסקים, החלטתי להתמקד בליווי עסקים של אדם אחד כי זו המציאות שאני חיה כבר קרוב לשני עשורים. אני יודעת בדיוק איך זה מרגיש כשצריך להחליט אם להעמיס על עצמי עוד משימה מאתגרת, או להשקיע כסף באאוטסורסינג בלי לדעת אם ההשקעה תחזיר את עצמה; כשילד חולה משבש לך ברגע האחרון פעילות עסקית שתכננת במשך חודשים; וכשמילה רעה מלקוח לא מרוצה מפילה אותך לקרשים ליום שלם. אני פה כדי לעזור לך לשפר את ההתנהלות של העסק מתוך הבנה של העומס המנטלי והאתגרים היומיומיים שלך. אשמח שנדבר!

נ.ב. המלצת קריאה: ״העצמאים״, מאת הפסיכותרפיסטית טל קפלינסקי,  עצמאית ומנהלת בעצמה עסק של אדם אחד. נפילת אסימונים מובטחת!